- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- דיני עבודה
- ביטוח
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- דיני תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- משפט מנהלי וחוקתי
- גישור ובוררויות
- משפט בינלאומי
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני חינוך
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- ירושות וצוואות
- נוטריון
ביהמ"ש דחה בר"ע בסוגיית מינוי הפטריארך היווני אורתודוקסי של ירושלים
|
רע"א בית המשפט העליון |
10570-07
3.1.2008 |
|
בפני : י' אלון |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. הפטריארך היווני אורתודוקסי תיאופילוס השלישי 2. הפטריארכיה היונית אורתודוקסית 3. הסינוד הקדוש של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית עו"ד סאמר זועבי |
: איריניוס סקופוליתיס עו"ד עמאד שוקרי |
| החלטה | |
1. בשנת 2001 בחר הסינוד הקדוש של הפטריארכיה היונית אורתודוקסית (המבקש 3) במשיב לתפקיד הפטריארך היוני אורתודוקסי של ירושלים ולעמוד בראש הפטריארכיה (המבקשת 2). בחודש מאי 2005 התכנס הסינוד והחליט להדיח את המבקש מכהונתו, ובחודש אוגוסט 2005 החליט הסינוד לבחור במבקש שבפני לתפקיד הפטריארך. המשיב איננו משלים עם תוקף וחוקיות המהלכים האמורים, והמחלוקת שבין הצדדים מצאה דרכה להליכים משפטיים שונים בערכאות בתי המשפט.
ביום 27.12.07 דחה בית המשפט הגבוה לצדק עתירה שהגיש המשיב כנגד החלטת הממשלה מיום 16.12.07. באותה ההחלטה דחתה הממשלה ערר שהובא בפניה על החלטת ועדת שרים שנתמנתה לעניין זה ואשר המליצה לאשר את כהונת המבקש לכהונת הפטריארך האורתודוקסי של ירושלים (בג"ץ 10615/07). בפסק הדין האמור נקבע כי לא נפל פגם המצדיק התערבותו של בית המשפט הגובה לצדק בעבודת ועדת השרים או בהליך שנוהל בפני הממשלה.
לטענות המשיב (העותר באותו העניין) כנגד תקפות החלטות הסינוד להדחתו ובחירת המבקש תחתיו, נקבע בפסק הדין כי:
"מכיוון שהביקורת השיפוטית שבית משפט זה עורך הינה על החלטת הממשלה ולא על החלטת הפטריארכיה, ממילא אין מקום שנזקק לטענות העותר (המשיב דנן - י"א) לפיהן פעולת הסינוד הקדוש והליכי הבחירה (של המבקש 1 - י"א) נעשו בחריגה מהוראות הדין הקנוני וכי נפלו בהם פגמים אחרים (ואין אנו נדרשים להביע עמדה אם הסמכות בעניין זה מסורה לבית המשפט האזרחי...)".
2. בקשה זו שבפני הינה גלגול שלישי להליך שפתחו בו המבקשים בבית משפט השלום בירושלים ביום 1.11.07. הם הגישו "בקשה דחופה ובהולה למתן צו לחיפוש, תפיסה ועיקול נכסים" כנגד המשיב, וזאת ביחס ל"מטלטלין וחפצים הנמצאים בתוך החדר שבו נמצא המשיב מאז שהודח מתפקידו ... לרבות החפצים יקרי הערך, המדליות, הצלבים, האיקונות, בגדי תפילה עתיקים, תשמישים, כלי תפילה, מקלות התפילה, מטבעות למיניהן וכל חפץ אחר". בבקשתם טענו, כי משהודח המשיב מתפקידו, עליו להעביר החזקה בכל החפצים הנ"ל לפטריארכיה ולפטריארך החדש, שכן החפצים כולם שייכים להם. נטען על ידם, כי מאז החליט הסינוד על הדחת המשיב (במאי 2005, שנתיים וחצי לפני הגשת הבקשה), מסרב הוא להשלים עם ההדחה, מונע מהפטריארכיה את החזקה במטלטלין ובחפצים האמורים ואף מנסה להבריחם.
לאחר דיון במעמד הצדדים, החליט בית משפט השלום (כבוד השופט כ' מוסק) לדחותה. בהחלטה נקבע, כי המבקשים השתהו בבקשתם לסעדים הזמניים תקופה ארוכה ביותר של כשנתיים וחצי מאז החליט הסינוד להדיח את המשיב ולמעלה משנתיים מאז החליט הסינוד למנות תחתיו את המבקש 1. עוד נקבע, כי הבקשה לא נתמכת בראיות של ממש לטענות בדבר החשש שמא המשיב מנסה להבריח או להעלים את החפצים והתשמישים נשוא הבקשה מתחומי מבנה הפטריארכיה.
המבקשים הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי לרשות לערער על החלטת בית משפט השלום, ובגידרה בקשה לסעדי ביניים בערעור הזהים לסעדים הזמניים שנתבקשו בבית משפט השלום. ביום 8.11.07 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' זילברטל) את בקשת רשות הערעור, וכפועל יוצא מכך את בקשת הסעד הזמני. בהחלטה נקבע, בין היתר, כדלהלן:
"הטעם המרכזי שביסוד החלטתי הנ"ל, שהוא גם אחד מהטעמים שנזכרו על ידי בית משפט השלום, הוא, שלא עלה בידי המבקשים להעמיד תשתית עובדתית לכאורית שיהיה בכוחה לשכנע, כי אכן יש ממש בחששות ובחשדות לפיהם המשיב 'מבריח' מיטלטלין, כולל חפצי קודש שונים מתחום הפטריארכיה. לענין זה הובאה אף הצהרתו של הארכיבישוף אריסטרכוס, חבר בסינוד הקדוש של הפטריארכיה ומזכיר כללי שלה, לפיה:
'ביומיים האחרונים ניכרת תנועה ערה מאוד של עוזרי המשיב ואנשיו אל החדר שבו הוא מסתגר וממנו והם התחילו להוציא חפצים מתוכו כאשר הם מצוידים בתיקים' (סעיף 71 לתצהירו).
מדובר בנתון ערטילאי, כללי וסתמי ביותר, שאין בו התייחסות קונקרטית לחפץ מסויים שנלקח, למספר האנשים בהם מדובר, לזהות מי שהשתתף בהוצאת המטלטלין, למועדים המדוייקים בהם הוצאו החפצים וכו'.
עצם העובדה כי קיימת 'תנועה ערה' של עוזרי המשיב ובידיהם תיקים, היוצאים ובאים למקום מושבו של המשיב, אינה מלמדת דבר על כך שיש ממש בחששות המבקשים ...
מעבר לכך, לו היה המשיב מעוניין 'להבריח' חפצי ערך מתחום הפטריארכיה, היה בידו די והותר זמן לעשות כך מאז פרצה המחלוקת בדבר כהונת המשיב כפטריארך (שנתיים וחצי בטרם הוגשה הבקשה - י"א)".
מתוך הדברים המצוטטים לעיל ונוכח השיהוי הרב ביותר בו הוגשה בקשת הסעדים הזמניים, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לרשות לערער על החלטת בית משפט השלום.
3. בבקשה זו שבפני עותרים המבקשים לרשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם, העיתוי המאוחר בו הוגשה הבקשה נובע מכך שהם המתינו להחלטת ועדת השרים הממשלתית לעניין אישור מינויו של המבקש על ידי הסינוד. כמו כן, חששם להברחת המטלטלין התעורר רק בסמוך למועד הגשת הבקשה לבית משפט השלום, שעה שהם הבחינו באנשים נושאי תיקים היוצאים ובאים ממקום מושבו של המשיב.
המבקשים מוסיפים וטוענים, כי די היה באמור בתצהיר שתמך את בקשתם להניח תשתית עובדתית ברמה הנדרשת בשלב זה של בקשת סעד זמני. על אלה שבים הם וטוענים בפירוט ובאריכות את השתלשלות המהלכים וההחלטות של הסינוד בשנת 2005, את הדין הכנסייתי לעניין מעמדו של המבקש כפטריארך ואת משמעות החלטת הממשלה מהחודש החולף בה הכירה במינוי המבקש לתפקידו.
יצויין, כי בקשת הרשות לערער הוגשה ביום 11.12.07. ביום 28.12.07 הגישו המבקשים בקשה דחופה לסעדים זמניים בערעור, וזאת בעקבות פסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק מיום 27.12.07 (בבג"ץ 10615/07 שתמציתו פורטה לעיל), בו נדחתה עתירת המשיב כנגד החלטת הממשלה שהכירה במינויו של המבקש כפטריארך.
4. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב לבקשת הסעד הזמני, על נספחיהן, החלטתי לדחות את הבקשה, וכפועל יוצא מכך את בקשת הביניים לסעדים הזמניים. הלכה היא משכבר, כי לא תינתן רשות לערעור שני ולגלגול שלישי של הליך, אלא במשורה ורק באותם המקרים בהם מעלה הבקשה שאלה עקרונית שבמשפט אשר השלכותיה חורגות מד' אמותיו של הסכסוך הפרטני שבין הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). בקשת רשות הערעור שבפני אינה מעוררת סוגיה שכזו. בית משפט השלום דחה את בקשת הסעדים הזמניים בהתבסס על ממצאי העובדה והראיות כפי שהובאו בפניו ועל השיהוי הרב ביותר שלקתה בו הבקשה. בית המשפט המחוזי שב ובחן את הדברים וסמך ידיו על ממצאיו וקביעותיו של בית משפט השלום.
לא מצאתי כי נפלה שגגה מלפני הערכאות קמא בקביעותיהן אלה, ובודאי שאין אותן הקביעות מעוררות סוגיה משפטית עקרונית החורגת מתחום הממצא הראייתי, השיהוי הממושך עד למאוד, והמסקנה המתבקשת מכך לעניין בקשת סעדים זמניים.
וגם זאת הלכה, כי ערכאת הערעור תמעיט עד למאוד בהתערבותה בהחלטות הערכאה הדיונית בבקשות לסעדי ביניים זמניים (ראו רע"א 3954/98 חניית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, 15.11.98); רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 15.5.97)).. קל וחומר שכך יהיה בערכאה זו, שעה שמתבקשת היא ליתן רשות ערעור על החלטת הערכאה הערעורית בה נדחתה בקשה לרשות לערער על החלטת הערכאה הדיונית בבקשת סעד זמני. לא נמצאו לי בנימוקי בקשת רשות הערעור שבפני טעם או נימוק של ממש שיצדיקו סטיה מכלל זה.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
